פסק-דין בתיק עת"מ 2168-07

1.         עתירה מינהלית מתוקנת (להלן: "העתירה"), בה התבקש בית המשפט להצהיר ולהורות כי הוראת החיבור של תוכנית סטטוטורית ק-3414 (להלן: "התכנית") למכון השאיבה לביוב של ראש העין ג-ד' תבוטל, לאור פסק דין קודם, ובמקומה תיקבע אלטרנטיבה חלופית העומדת בפסק הדין ובהסכמות של המשיבים עם העותרים.

רקע

2.         העותרים הינם תושבי שכונת רמב"ם בראש העין.

3.         בעת"מ 1252/01 הגישו העותרים עתירה מינהלית נגד המשיבה מס' 3 (להלן: "משיבה מס' 3" או "הועדה המקומית ראש העין") ואחרים. במסגרת עתירה זו, ניתן ביום 18/9/03 פסק-דין על ידי כב' השופטת דרורה פלפל (להלן: "פסה"ד של השופטת פלפל) (נספח 1 לעתירה), ובו נקבע בין היתר, כי מכון שאיבה של ביוב שעמד במוקד העתירה ייסגר בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. המשיבים 2 ו-3 ערערו לבית המשפט העליון על פסק הדין של השופטת פלפל, ובמסגרת הערעור הגיעו העותרים, והמשיבים 2 ו-3 ואחרים לידי הסכמה כדלקמן (להלן: "הסדר הפשרה") (נספח 2 לעתירה).

            "1. סגירת מכון השאיבה - תבוטל.

2. המערערים (המשיבים 2 ו-3 בעתירה דנן - ש.ב) מצהירים ומתחייבים לפעול ולקדם ככל יכולתם את הקמת המאסף הדרומי, אליו יוזרמו השפכים של כפר קאסם כמו גם תחנת שאיבה ג' והשכונות המזרחיות, באופן שיהפוך את מכון השאיבה למכון שאיבה משני הקולט את שפכי הישוב הותיק בלבד, המערערים יפעלו, מול הרשויות המוסמכות, להעתקת תחנת השאיבה.

3. בתקופת הביניים, ימשיכו המערערים ביישום הנחיות הגורמים המקצועיים, לשם מניעה מירבית של כל מטרד ריח אפשרי, כולל יישום טכנולוגיות חדישות.

הודעה זו הינה גם על דעת ובהסכמת ב"כ משיבים 2-5" (המשיבים 4, 5 בעתירה דנן  ונוספים- ש.ב).

ביום 18/2/04 נתן בית המשפט העליון פסק דין כדלקמן:

"רשמנו לפנינו את ההסדר שבעלי הדין כרתו ביניהם. העתק ההסדר מצורף לפסק הדין ומסומן א'. בכפיפות לאמור בהסדר אנו מורים על דחיית העתירה".

המשיבים 6, 7 ו-8, לא היו בעלי דין בעתירה נשוא פסק הדין של השופטת פלפל ובהסדר הפשרה.

4.         ביום 9.1.05 פנה ב"כ העותרים אל המשיב מס' 2 (להלן: "ראש העיר ראש העין" או " המשיב מס' 2") במכתב (נספח 5 לעתירה), ובו ביקש להודיעו כיצד התקדמה הקמת קו המאסף הדרומי, האם המכון בשכונת רמב"ם הפך למשני, ומה הן הפעולות שנעשו מול הרשויות להעתקת תחנת השאיבה לביוב. עוד ציין ב"כ העותרים במכתבו, כי מרשיו מתלוננים על מטרדי ריח.

במענה, השיב ראש העיר ראש העין, במכתבו מיום 9.2.05 (נספח 6 לעתירה), כי עבודות התכנון של הקו המאסף הדרומי הסתיימו, כי שני שליש מעבודות הביצוע בתחום השיפוט של עיריית ראש העין הסתיים, אך טרם הושגה הסכמה עם המועצה האזורית דרום השרון אשר חלק מן הקו עובר בתחומה, וככל שלא תושג הסכמה - תפנה העיריה לשר הפנים להקמת ועדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות, כדי שניתן יהיה לקדם את עבודות הקו המאסף הדרומי; כי העיריה מקיימת מעקב צמוד אחרי הטיפול במכון ביוב ד' בעזרת חברת "מקורות" ובעזרת ייעוץ מקצועי חיצוני ובאמצעות מחלקות איכות הסביבה של העיריה; עוד נאמר במכתב, כי העיריה פנתה למנכ"ל משרד הבריאות, למינהלת הביוב הארצית, למשרד תשתיות לאומי ולמנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, בבקשה להעתיק את מקום הביוב לאיזור מרוחק משכונת המגורים ולהפריד את שפכי הישוב של כפר קאסם באופן שהשפכים לא יוזרמו למערכות קליטת שפכי ראש העין, אך בקשתם נותרה ללא תוצאות.

5.         ב"כ העותרים שב ופנה לראש העיר ראש העין, וביקש ליידעו מה הן הפעולות שנעשו לצורך העתקת הקו. במכתבו מיום 16.5.05 (נספח 9 לעתירה), השיב ב"כ ראש העיר ראש העין לב"כ העותר, כי פירוט מלא של הפעולות שנעשו, נמסר במכתב מיום 9.2.05 (הוא נספח 7 לעתירה), וכי בינתיים הוסדרו מקורות כספיים להנחת הקו המאסף; תוכנית תוואי אושרה על ידי כל הגורמים הרלבנטיים ובקרוב תושלם מלאכת ניסוח של ההסכם עם המועצה האיזורית דרום השרון ועם המערכת האיזורית לשפכים של גוש דן (להלן: "השפד"ן"). הסכמים אלה, יועברו לאישור מועצת העיריה, ועל פי הערכה קיימת, דרוש פרק זמן של כשנתיים ימים להשלמת הקו המאסף. ב"כ העיריה, שב והדגיש, כי העיריה עמדה ועומדת בכל הצהרה והתחייבות של משיב 2, לרבות זו שניתנה במסגרת הסדר הפשרה, וכי איום בפניה לבית המשפט בשל בזיון בית משפט, הינו חסר כל בסיס עובדתי ומשפטי יחד.

6.         משסברו העותרים, כי אין המשיבים עומדים בהסדר הפשרה, הגישו העותרים בקשה על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט. ביום 2/1/06 החליט בית המשפט העליון בבקשה לאמור:

"לכאורה אין כלל מקום להליך של ביזיון בית משפט הואיל ובית משפט לא ציווה כל ציווי, וציווי של בית משפט, ציווי אשר הופר הוא תנאי מוקדם להליך לפי פקודת ביזיון בית משפט...".

לאחר החלטה נוספת של בית המשפט העליון מיום 18/1/06, מחקו העותרים את הבקשה לביזיון בית המשפט.

7.         ב"כ העותר טען, כי המשיבים לא עשו דבר במישור התכנוני להעתקת מכון השאיבה. לפיכך, להשקפתו, הופר הסדר הפשרה ועל כן, יש לקבל את העתירה ולבטל את ההוראה בתכנית בדבר חיבור השפכים של המרכז הלוגיסטי בכפר קאסם, לביוב של ראש העין, ובעיקר לתחנת השאיבה ד'. עוד מוסיף הוא, כי לא נעשה מאומה עד כה להעתקת מכון השאיבה ד'. משום כך אין להניח, כי בעתיד יפעלו המשיבים כדי לעשות משהו בענין זה. מאחר שהמשיבים לא פעלו במישור התכנוני להעתקת המכון, והואיל והתוכנית שאושרה ביום 29.7.07 אין בה כדי לפתור את הבעיה, הרי שהופר פסק הדין של השופטת פלפל, כמו גם הסדר הפשרה.

8.         למעשה תוקפים העותרים את החלטת המשיבה 1 (להלן: "המשיבה 1" או " הועדה המחוזית") מיום 29/7/07, לאשר את התוכנית למתן תוקף.